מנגנון האופנה ו"המראה החדש"

הסוציולוג גאורג זימל רואה באופנה תופעה הכובלת ומשחררת את הפרט בעת ובעונה אחת . מצד אחד , האופנה השלטת מכתיבה נורמות לבוש אחידות לכול . מצד אחר , בתוך מסגרת אחידה זו של קודים משותפים , האופנה מאפשרת לפרט לבחור בניואנסים מסוימים , שיבטאו ויפגינו את אישיותו . זימל מגדיר את האופנה "מנגנון של שינוי ללא הרף , " אבל עומד על כך שבכל רגע נתון האופנה השלטת מתבססת על אשליה של תמידיות ' . בסוף המאה התשע עשרה מצא הסוציולוג תורסטיין וכלן שאנשים אוהבים את האופנה של תקופתם וחשים שהיא יפה כל עוד נשמר אלמנט החידוש שבה . ברם היופי המיוחס לאופנה הוא בר חלוף , ואופנה שעבר זמנה נחשבת גרוטסקית ומכוערת . באשליית התמידיות של האופנה יש יחס שלילי כלפי אופנות קודמות , וביתר שאת דחייה של הסגנון שיצא זה עתה מן האופנה . כל אופנה חדשה מגיבה באופן זה או אחר על האופנה שקדמה לה , אך חידוש אופנתי כרוך בטרנספורמציה מהירה , שבמהלכה המוזר נעשה למוכר ואילו המוכר נעשה למוזר . אחרי שסגנון יוצא מן האופנה , עליו להישכח בטרם ירכוש מחדש את כוח משיכתו ויחזור להופיע באופנה חדשה . כידוע , סגנונות חדשים ונועזים מעוררים לעתים תגובות של...  אל הספר