כבר בקריאת העמודים הראשונים של הספר יבחין הקורא שהמחבר בחר לפנות אל קוראיו בשפת הדיבור הישיר , כאילו הוא מנהל אתם שיחה ומביא לפניהם דברים בשם אומרם . לפיכך רבים הדברים המובאים בספר בין מירכאות , אם כציטוט של הלכה , אם אגדה או דיאלוג . חשוב עם זאת להדגיש כי רק חלק מן המובא בין מירכאות הוא ציטוט ישיר מן המקורות , וכי במקרים רבים אלה הן פרפראזה והרחבה של המחבר המכוונות לקורא הכללי , ובייחוד לקורא שאינו בקי במקורות או אינו יודע עברית . מכיוון שתרגום זה מיועד לקורא העברי היודע את שפת המקור עמדה לפני המתרגם השאלה מתי לצטט ישירות מן המקורות ומתי להשאיר את הפרפראזה כפי שהמחבר כתב אותה . הדרך שנקטתי תואמת את בקשתו המפורשת של המחבר והיא להעדיף את הבהירות על פני ההיצמדות לטקסט שבמקורות , וזאת כדי שגם הקורא הלא בקי יבין היטב את כוונת הכתוב . לכן , כאשר שפת המקורות ברורה גם לקורא הלא מיומן , העדפתי להביא את הציטוט מהם כדי שהקורא ייהנה מיפי לשונם , אך במקרים האחרים תרגמתי את הנוסח שבחר בו המחבר . פעמים אחדות הבאתי ציטוט מן המקורות והוספתי לו את הבהרות המחבר . הקורא ידע בלי ספק להבחין מתי הציטוט הוא ...
אל הספר