עד שנת 1979 הגיעו לבית המשפט מספר עתירות כנגד התפיסה הלוחמנית של ישראל בשטחים המוחזקים . בג"צ דחה אותן בטענה שהוא מנוע מלהביע דעה האם התיישבות יהודית ביהודה ושומרון מתיישבת עם אמנת ז'נבה הרביעית . השאלה מתעוררת בעקבות תקנה 49 סיפא לאמנת ז'נבה הקובעת כי ' The Occupying Power shall not deport or transfer parts of its own civilian . population into the territory it occupies ' זו פעם ראשונה שבה נוקט בית המשפט דעה מפורשת וקובע שיש לפנות את היישוב היהודי שהוקם , והיא ' 'מופיעה רק לאחר תום העשור השלישי למדינה – בשנת – 1979 בפסק דין אלון מורה ( בג 390 / 79 "צ דויקאת נ' ממשלת ישראל . ( במקרה הראשון ( בג 302 / 72 "צ שייח' סולימאן חסיין עודה אבו חילו נ' ממשלת ישראל , ( הידוע כבג"צ ימית , נתפסה קרקע של בדווים באזור פתחת רפיח והוקמו עליה יישובים יהודיים . עיקר הטענה נגע להפקעת הקרקע ולהרחקת התושבים ולא לשאלת ההתיישבות היהודית במקום . ואולם השופט ויתקון התייחס גם לנושא זה וקבע כי העובדה שעל חלק מהקרקע הוקמו יישובים יהודיים אינה שוללת מהפקעת הקרקע את אופייה הביטחוני . אשר למשפט הבין לאומי קבע ויתקון ...
אל הספר