הספרות המשפטית נטתה להצביע על שנות השמונים כעל המועד שבו החל בג"צ להתערב באופן משמעותי במערכת היחסים שבין האזרח לרשויות השלטוניות . לפי סגל ואחרים , בשנות השמונים הסיר בג"צ מגבלות שניצבו בעבר בפני האזרח , בכך שהרחיב מאוד את זכות העמידה בבג"צ באופן שתוענק גם לעותרים ציבוריים שלא נפגעו באופן אישי מהחלטות שנגדן עתרו , ובמקביל צמצם את דוקטרינת אי השפיטות שלפיה נמנע בג"צ מלהתערב בשאלות פוליטיות רבות . לפי מאוטנר , בשנות השמונים התגלה בית המשפט כאקטיבי ומתערב והחל לייחס יותר חשיבות למהות ופחות לפרוצדורה . הוא החל לנמק את החלטותיו במישור הערכי , שהחליף את ההנמקה הפורמליסטית הקודמת . לפי שמיר ואחרים , מוקד הדיון בעתירות בבג"צ עבר מן השאלה " האם הרשות השלטונית החליטה במסגרת הסמכות שניתנה לה בחוק , " גם לשאלה " האם החלטת הרשות השלטונית הייתה סבירה מבחינה תוכנית ערכית . " חוקרים רבים ייחסו שינויים מהפכניים אלה בתפקוד בג"צ להצטרפותו של אהרן ברק לבית המשפט העליון . אך לדעתי ראשיתו של משפוט מערכת היחסים בין הפרט לשלטון מתרחשת כבר במהלך העשור השלישי למדינה . הדגשת העיתוי השונה חשובה לא רק כשלעצמה , א...
אל הספר