כמקובל במפלגות ובתנועות פוליטיות באותה תקופה , רצתה גם אל ארד , עם תחילת פעולתה , להוציא לאור ביטאון . היא פנתה לממונה על המחוז בבקשה להעניק לה רישיון להוצאת עיתון . נראה שהיא לא המתינה לתשובה , אולי משום שסברה כי הממונה מתמהמה ומתכוון לסרב וניסתה לעקוף את האיסור להוציא עיתון ללא רישיון על ידי הוצאת כמה גיליונות , חד פעמיים לכאורה , בשמות משתנים , כאשר הכותרת של כל גיליון כוללת גם את הביטוי ' אל ארד . ' הממונה על המחוז דחה את בקשת אל ארד לרישיון , ובמקביל החליטה המדינה להעמיד לדין את מפרסמי הגיליונות החד פעמיים ללא רישיון . מנקודת התחלה קשה זו הצליחו תנועת אל ארד ונציגיה להעלות לדיון את שאלת היקף חופש הביטוי בשלושה הליכים משפטיים שונים . בפעם הראשונה בעניין קהוג'י , בו הועמדו כמה מחברי התנועה לדין פלילי בשל הוצאת עיתון ללא רישיון . בפעם השנייה בעניין כרדוש , שבו נידונה חוקיות סירובו של רשם החברות לרשום חברה שמטרתה להוציא לאור עיתונים . בפעם השלישית בעניין חברת אל ארד בע"מ , שבו סירב הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים להעניק לחברה , לאחר שהורשתה להתאגד , רישיון להוצאת שבועון . אף על פי ש...
אל הספר