פשרה עמומה בנקודה זו , שבה החליפו המחנות עמדות לעומת אלה שנקטו בשנים 1947 ו , 1948 אז תמכו החברים היהודים בחלוקה והערבים התנגדו לה . בתקופה שלמן הקמתה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית היהודית הערבית , באוקטובר , 1948 לא נתנו חבריה במסגרתה פורקן למתחים שהתגלו בין הקומוניסטים הערבים לאלה היהודים עוד בתקופת המנדט . אך לאחר הוועידה השלוש עשרה של המפלגה , בשנת , 1957 לא היה אפשר עוד להדחיק אותם מתחים ישנים , והיחסים הפנימיים הידרדרו . המחנה הערבי במפלגה תבע שבשטחי מדינת ישראל שהיו אמורים להשתייך למדינה הערבית לפי תוכנית החלוקה תפעיל המפלגה מסגרות נפרדות , כסימן לאי הכרה בזכותה של ישראל לריבונות בשטחים אלה , ואילו המחנה היהודי מנע זאת . חברים ערביים התנגדו להכללת הביטוי " הזכות לקיום ישראל , " ורצו להעמיד במקומו את הנוסח " הזכות של העם הישראלי להגדרה עצמית . " חברים נוספים סברו כי על ישראל לסגת תחילה לגבולות , 1947 בטרם יידרשו מדינות ערב להכיר בה . בשנת 1958 הגיע המתח לרמה כזו שמנהיגים ערבים ויהודים החלו מנהלים דיונים נפרדים במוסקבה לשם שכנוע הסובייטים לתמוך בקו שלהם . לפי עדותו של אחד ממנהי...
אל הספר