כבר בהתקנת תקנות ההוצאה לפועל משנת 1968 הורחבו הנסיבות שבהן ניתן לאסור חייב . סעיף ) 70 א ) לחוק ממקם , לפחות לכאורה , את נטל ההוכחה לאי קיום דרך אחרת לביצוע פסק הדין אצל הנושה . תקנה 93 לתקנות אלה , 38 תקנות ההוצאה לפועל , התשכ"ח . 1896 ק"ת , 1968 היא תקנה 114 לתקנות ההוצאה לפועל , התש"ם , 1979 העבירה את נטל ההוכחה בדבר קיום דרך אחרת לביצוע פסק הדין אל החייב . גם אם היו מתקני התקנות עשויים לסבור באותו שלב שהחוק לא מיקם את הנטל אצל אף אחד מהצדדים , עדיין משתמש החוק בצירוף ' אין דרך אחרת , ' בעוד התקנות נוקטות בצירוף ההפוך , ' יש דרך אחרת . ' נראה לי כי מתקני התקנה עשו זאת במודע , כדי ליצור הסדר שיהיה נוח יותר אפילו מפרספקטיבת הנושים מההסדר שהציע החוק . למרות סימני השאלה המוקדמים באשר לחוקיות התקנה , לאור החוק המסמיך , עברה רבע מאה עד אשר ביטל אותה בית המשפט העליון בעניין פר"ח .
אל הספר