בסופו של דבר , לאחר קבלת ההסתייגויות ודיונים במשרדו , החליט פנחס רוזן להמשיך את יוזמת החקיקה במסלול שונה משהו מזה שהחל בו ולהניחה על שולחנה של הממשלה . זו העבירה אותה לוועדת השרים לענייני חקיקה . דבריו של חיים כהן בפני הוועדה מאלפים . בפתיחת הדיון הוא אמר : " התייאשתי מן התקווה שנהיה ארץ נאורה בשטח זה , ומה גם ששר המשפטים , אשר למשמעותו אני סר , החליט בסופו של דבר לא לעשות נגד דעת עו"ד והשופטים . החלטנו להציע חוק שישאיר את המאסר בשל אי תשלום חוב בעינו , ונעשה בדיוק אותם הסייגים , אמצעי הזהירות והביטחון הקיימים בגרמניה ובשוויצריה ... אם תהיה לנו חוקה , אציע אני על כל פנים להוסיף סעיף ] המבטל מאסר חייבים . ] אולם גם ההצעה המצומצמת , שאינה מבטלת לחלוטין את המאסר , נתקלה בהתנגדות של כמה מחברי הוועדה . השר בכור שלום שטרית ממפא"י , למשל , טען , כי " החוק צריך להתאים לתנאי החברה . חברתנו בארץ אינה הוגנת , לצערי הרב , " ובשלב אחר בדיון הוסיף : " איני רוצה חוק כל כך הומני . " בעקבות אותה התנגדות החליטו פנחס רוזן וחיים כהן בינואר 1956 לגנוז את הצעת החוק . הם העדיפו להתקדם עם הרפורמה המקיפה בדיני...
אל הספר