בעוד שבתחומי חיים אחרים – ביטחוניים , מדיניים , כלכליים , התיישבותיים וחברתיים – הקים היישוב היהודי בתקופת המנדט תשתית יישובית ניכרת , לקראת רגע הקמת המדינה , הרי שעיקר הקיים בתחום המשפטי היה מדינתי בריטי ולא קהילתי יהודי . אמנם התקיימו בתקופה זו מערכת משפט דתית רבנית , ' משפט שלום' עברי לאומי וולונטרי ו'משפט חברים' הסתדרותי , אך אלה לא אומצו על ידי הזרמים הדומיננטיים בהנהגה היישובית הציונית ולא היוו בסיס למשפט המדינה העתידה לקום . יום העצמאות , ה' באייר תש"ח , מצא אפוא את היישוב היהודי בארץ ישראל , כפי שראינו בפרק הראשון , ללא שיטה משפטית לאומית . העשור הראשון עיצב את דמותה של מדינת ישראל בתחומים רבים . היישוב היהודי בארץ ישראל הצטיין במודעות פוליטית גבוהה טרם הקמת המדינה . המפה הפוליטית של היישוב בארץ התבטאה באסיפת הנבחרים , ובתקופת המנדט היא נותרה יציבה יחסית . לאחר הקמת המדינה היו שציפו לשינוי מהותי בכוחן של המפלגות השולטות במדינה , זאת מאחר והרכב האוכלוסייה וגודלה השתנו , וגם מפני שהמערכת הוולונטרית פוליטית סיימה תפקידה עם הקמת המדינה . עם זאת , בבחירות הראשונות לכנסת נותרה התמו...
אל הספר