הנוכחית תמשיך לנהוג כפי שממשלות ישראל נהגו בבירור בבחירת יועץ משפטי חדש מאז "התפוטרותו" של יצחק זמיר - לחפש יועץ שיהיה נוח הן לשלטון באופן כללי , ולאו דווקא לשלטון החוק , והן לשריה מבחינת אכיפת החוק הפלילי עליהם . ברור שהצלחתו של איתור כזה היא לעולם בעירבון מוגבל , אולם אין גם ערובה שהמגמה המשפיעה על הבחירה תוכשל על ידי המתמנה . ואם בניגוד עניינים מובנה עסקינן , מבקש אני לעמוד על היבט נוסף והוא הזדהות יתר של היועץ המשפטי לממשלה עם תפיסת התביעה הכללית על חשבון הזכויות והאינטרסים של חשודים ואשמים ועבריינים - שהיא פועל יוצא מבני של המערכת הקיימת . מה שהיה אינו מה שהווה : זכור לי אירוע מתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת . הייתי אז בצוות התביעה הצבאית במשפטו של קוזו אוקמוטו . אחד מעורכי הדין שלו הראה לי מכתב מהיועץ המשפטי לממשלה דאז , מאיר שמגר , שהעמיד אותו על גבולות הראוי בנושא הקשר שקיימה ההגנה עם התקשורת . זכורה לי יראת הכבוד , החיל והרעדה , כמעט חרדת הקודש , שבה התייחס עורך הדין למכתבו של היועץ המשפטי לממשלה . כיום אין הדברים כך . לא דומה מידת הלגיטימציה שממנה נהנה ממלא התפקיד בעבר למיד...
אל הספר