תכליתו של פרק זה להעריך את הממצאים שעלו בפרקים הקודמים לאור התפיסות הפמיניסטיות ולבחון עד כמה ההלכה הכילה , ויכולה להכיל , טענות שונות של הפמיניזם . אין הכוונה לקידום מהלכים הלכתיים לפי תפיסות פמיניסטיות כאלו ואחרות אלא לבחינת מכנה משותף וממדים דומים בין הפמיניזם לסוגיו למהלך ההלכתי , על הדעות השונות שבו שהוצגו ומופו לעיל . ממצאי הדיון ההלכתי שהוצגו עד כה עומדים בפני עצמם , וקוראים שאינם מעוניינים לחרוג מהדיון בהם יכולים לפסוח על פרק זה . התפיסות הפמיניסטיות התפתחו כביקורת על החברה בכלל ועל המשפט בפרט ולכן אין לצפות שההלכה תשקף אותן , אם כי אפשר לזהות הפנמה מסוימת שלהן , כפי שיוצג להלן . רבים בעולם הדתי האורתודוקסי מסתייגים מן התווית הפמיניסטית ומן הפמיניזם כתנועה , אף שלמעשה הם תומכים בחלק ניכר מרעיונות אלו , מדעת ושלא מדעת . עמדות שבעבר היו מזוהות עם פמיניזם קיצוני חלחלו לכל שדרות האוכלוסייה ונתפסות כיום כנורמה פשוטה , כעמדות ראויות כשלעצמן , בלי שניתן קרדיט לפמיניזם כמכוננן . כאמור , בפרק זה ברצוני לבחון את החפיפה והניגוד בין הממצאים שעלו בפרקים הקודמים ובין החשיבה הפמיניסטית . מקוב...
אל הספר