סקירה זו נעה בין תיאור המהלך המתרחב של ההכרה ההלכתית ההולכת וגדלה בעדותן של נשים לבין ההנמקות השונות לפסילת נשים לעדות במהלך הדורות . בתקופת חז"ל נפסלו נשים לעדות בתוך המערכת המשפטית אך הן היו נאמנות בעדותן במרחב הביתי . מבחינה זו , המצב ההלכתי שיקף את המצב החברתי . ההכרח להיזקק לעדותן של נשים בתחומי עיסוקיהן המסורתיים , תחומים שגברים לא עסקו בהם , הביא להכרה בעדותן בתחומים הנושקים למרחב הביתי ואף יוצאים מתחומו , והרצון לפתור בעיות אישות קשות כמו עגונה ואנוסה הכשיר את עדותן גם בין כותלי בית המשפט . השאיפה להחיל את המשפט במקרים אלו הגמישה את הקריטריונים להכשרת עדות נשים . חוקרי חז"ל תלו את פסול נשים לעדות משפטית בנורמות החברתיות שהיו בתקופת חז"ל . יש שתלו זאת באופי עיסוקיהן המסורתיים של נשים , שמנע מהן להבין את המרחב הציבורי על כל דקויותיו וכך לשמש עדות מהימנות בתחומים הנוגעים בו ; יש שתלו זאת במעמדן החברתי הנחות בתקופה זו , שחשף אותן ללחצי הצדדים המתדיינים , שיכלו להטות את עדותן . נימוקי הראשונים ממשיכים בחלקם את הקו המטיל ספק במהימנות עדותן של נשים , אך יש בהם הרואים בפסול נשים לעדות ...
אל הספר