הדין הפשוט במקורות התנאיים ובתלמודים הוא שנשים פסולות לעדות . דין זה נלמד בדרכים שונות מדיוק בפסוקי התורה העוסקים בבעלי הדין . כפי שראינו לעיל , נשים רשאיות לתבוע את זכויותיהן בבית הדין ואחרים רשאים לתובען , אף על פי שנכתב " ועמדו שני האנשים" ( דברים יט , יז ) בלשון זכר . על בסיס זה מעלה מדרש ההלכה את האפשרות להכשיר גם את עדותן : " יכול אף אשה תהא כשירה לעדות . " ? רוצה לומר , מכוח ההכרה בזכותן של נשים לשמש בעלות דין על בסיס פסוק זה , המסקנה המתבקשת היא שיש להכשירן כעדות . מדרש ההלכה בספרי דוחה מסקנה זו באמצעות גזרה שווה . כאן נאמר " שני האנשים" ולגבי עדות בפרשייה קודמת נאמר " על פי שני עדים" ( דברים יט , טו , ( לכן " מה ' שני' האמור כאן [ בנוגע לבעלי דין ] אנשים ולא נשים אף ' שני' האמור להלן [ בנוגע 40 כך עולה בפשטות מן המשנה בשבועות ד , א , אך במשנה , ראש השנה א , ח , משתמע שיש עדות שהאישה כשירה לה , שכן המקורות נוקטים לשון " עדות . " וכן מפורש בתוספתא סנהדרין ה , ב , ש"בקידוש החודש ובעיבור החודש בדיני ממונות ובדיני נפשות" אישה פסולה , אך יש " עדות שהאישה כשרה לה . " כמו כן , בתוספתא...
אל הספר