הדמוקרטיה הישראלית הציבה בקדמת הבמה שני מנהיגים שונים בתכלית בתפיסת תפקודם : נשיא מדינה חסר כל סמכויות ביצוע והשפעה שאינו תורם דבר לקביעת המדיניות הממשלתית ולביצועה , וראש ממשלה שכל הסמכויות הביצועיות הוטלו עליו ובאחריות שאין לה גבולות . הראשון נהנה משלוות תפקידו ומהנאות שהמשרה מזמנת לו ואילו השני נאלץ להתמודד עם שלל אתגרים בנושאים מדיניים-ביטחוניים ובנושאים חברתיים-כלכליים , וזאת בלי הכלים המתאימים לכך . הדמוקרטיה הישראלית אינה יכולה להמשיך ולתפקד במתכונתה הקיימת . ברור לכול שכל ראש ממשלה שייבחר לא יצליח למלא את תפקידו באופן הנחוץ לקידום ענייניה המרכזיים של המדינה , ושבמתכונת הנוכחית ראשי ממשלה יוסיפו להוביל לכשלים ולמחדלים . מדינת ישראל מתאפיינת בריבוי אתגרים בו זמניים , הן מדיניים-ביטחוניים והן חברתיים- כלכליים , אתגרים לאומיים לצד אתגרים אזרחיים . תופעה זו התחדדה בשנת 2011 באופן מוחשי ביותר : האיום הקיומי שהציבה תכנית הגרעין האיראנית בלט מעל שאר האתגרים המדיניים-ביטחוניים , זאת לצד המחאה החברתית חסרת התקדים מקרב אזרחים שבלטה אף היא מעל שאר הסוגיות החברתיות-כלכליות . יחדיו היטיבו שנ...
אל הספר