גורמים במגזר הדתי והחרדי מתנגדים באופן נחרץ למעורבותו של בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ בבחינת הסדרי הסטטוס קוו בסוגיות דתיות , הקיימים מקום המדינה , ובבחינת ההסדרים החוקיים והמנהליים שהעניקו סמכויות נרחבות למוסדות הדת הרשמיים המשויכים לזרם האורתודוקסי ביהדות ( הרבנות הראשית , בתי הדין הרבניים והמועצות הדתיות ) בסוגיות של : גיור , נישואין , גירושין , קבורה , מינוי דיינים ועוד . בג"ץ נדרש למעורבות בסוגיות דתיות עקב העתירות שהגישו הזרמים החדשים ביהדות ( התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית ) ותנועות לזכויות האזרח אשר חלקו על ההסדרים החוקיים והמנהליים המקנים עדיפות לזרם האורתודוקסי על פני זרמים אחרים ביהדות , נוכח פגיעתם בעקרון השוויון ובחופש הדת . הציבור הדתי , ובייחוד החלק החרדי שבו , רואה מאז ומתמיד בסמכות הרבנית עליונה ביחס לסמכותו של בית המשפט העליון , כך שאמונו בבית המשפט העליון היה מוטל בספק מלכתחילה . אלא שהעתירות הרבות לבג"ץ בסוגיות דתיות רק הגבירו את אי האמון של המגזר הדתי ( המתחרד בחלקו ) והחרדי בבית המשפט העליון , נוכח מה שנתפס על ידם כמעורבות לא לגיטימית להסדרת סוגיות בכפייה מש...
אל הספר