א . שרים פוליטיים ולא מקצועיים ראש ממשלה ממנה את שרי ממשלתו בהתאם לשיקולים פוליטיים-קואליציוניים , והשיקול של התאמת שר למשרד ממשלתי אינו זוכה להעדפה הראויה . מכאן שאפשר לאבחן שתי קבוצות של שרים ; האחת , שרים פוליטיים הנעדרים כל ניסיון מקצועי רלבנטי למשרד הממשלתי שהופקד בידיהם , או שאינם בקיאים באתגרים הניצבים בפני משרד זה . השנייה , שרים מקצועיים בעלי השכלה רלבנטית , ניסיון מקצועי ובקיאות - התואמים באופן מיטבי למשרד שהופקד בידיהם . ככל שימונו שרים מקצועיים רבים יותר , כן תגדל בהתאמה היכולת למשול , ואילו בנסיבות הקיימות , כאשר יש רוב לשרים הפוליטיים בממשלה , הרי היכולת למשול נפגעת . ב . סגנון הניהול של השרים ) מוביל-משימתי , סומך-פקידותי ( השרים מנהלים את משרדי הממשלה בהתאם לאישיותם וליכולותיהם , ולסגנון הניהול שלהם השפעה רבה על אופן תפקודו של המשרד ועל היכולת למשול . בהקשר זה נציין שני דפוסים בולטים של סגנון ניהול מיניסטריאלי : סגנון סומך-פקידותי - השר הממונה נותן אמון מלא או כמעט מלא בפקידות הבכירה של המשרד , סומך על המדיניות שהיא מבקשת לקדם ועל ההמלצות המובאות בפניו . השר הוא המייצג ...
אל הספר