לעתים , בהקשר הספרותי , אפשרות השינוי של " ראייה בתור" עשויה להיקשר לתמונה מיתית קולקטיבית המייצגת את תרבותו של היוצר ואת הביוגרפיה הפרטית 1 שלו . " אדם הוא ברייה היוצרת תמונות עצמיות ואז נעשית דומה להן " . בהקשר זה לא מדובר בשחרור מתמונה מטעה דווקא , אלא ביצירה מחודשת שלה כחלק מחיבור למיתוס קולקטיבי הקיים ברבדים נפשיים עמוקים . במקרים אלו מודגש הממד התרפויטי של מציאת משמעות חדשה המוענקת לתמונה קיימת . ביצירות אלו משחק מושג ה"ראייה בתור" של ויטגנשטיין – ובהקשר זה גם של מרדוק – תפקיד משמעותי . השינוי בייצוג – של תמונה , מטפורה או דימוי – משמש הן לשם תיאור המציאות והן לשם יצירה מחדש של משמעותה . העיסוק בתמונות או במיתוסים קולקטיביים נדון בהקשרים פילוסופיים ופסיכולוגיים מרובים , ובהקשר זה בולטים , למשל , חיבוריו של קארל גוסטב יונג . ואולם הדיון שלהלן אינו מבקש לאמץ מסגרת תאורטית מטפיזית שלמה המניחה היררכיה של תמונות או מיתוסים הנטועים בכל תודעה אנושית כחלק ממבנה החשיבה והתפיסה . במקום זאת , הפרק מבקש להתמקד בפרשנות לשתי יצירות המשרטטות תמונות מיתיות דומות , אשר דומה כי הן משרתות את יוצריה...
אל הספר