להבדיל ממושבות אגרו'ג-וינט , רמת החיים של חברי תל-חי לא הוטבה במידה ניכרת עקב השיפורים המקצועיים במשק . גם אחרי שנת 1923 לא עלתה רמת החיים : החברים המשיכו לגור בצפיפות , חסרו מתקני רחצה , המזון היה דל , ורובם התהלכו ללא נעליים . הסיבה להבדל פשוטה - אם במושבות "נורמאליות " חלק מרווחי המשק הוקדשו לרכישת מוצרי צריכה לפרט , בקומונה אידיאולוגית הושקעו הרווחים רק בענפי הייצור או ביעדים ציבוריים אחרים . כך למשל , בתקופה הראשונה , הסתפקו חברי תל-חי בחלב רזה כמרכיב מרכזי בתפריט , בעוד הם משווקים חמאה וגבינה לצרכני חוץ . התזונה השתפרה מאמצע 1924 עם בואו של החבר שמואל פלדמן . לטענתו , הוא לקח על עצמו את ניהול המטבח המשותף מידי הבחורות , מכיוון שלא ידעו לבשל . הוא דרש בתוקף מהגזבר שחברי הקומונה יאכלו לא פחות טוב מהחזירים - 29 דבר שלא הוסכם עד אז . במשמר השתרר מצב עניינים דומה לפחות עד אמצע שנת , 1926 כאשר אגרונום של אגרו-ג י וינט הזהיר שהעדר 30 השקעה בצורכי החברים יסכן את עתיד הקומונה . ההרכב הדמוגראפי הפריד את קומונות החלוץ מהסביבה . רווקים בני 17 ועד שנות השלושים לחייהם הקימו את תל-חי ואת משמר ....
אל הספר