באפריל 1950 החלה בארץ תקופת המעברות ' — רבות מהן הוקמו בקרבת קיבוצים . לאור זאת , ניצבו כל התנועות הקיבוציות בפני דילמות קשות . האם להיפתח לקליטה המונית ולמלא בכך שליחות לאומית ולסכן בכך את עצם קיומו של הקיבוץ כיישוב המבוסס על הגשמת אידיאלים של שיתוף ושוויון י או האם להסתגר ולשמור על המבנה והערכים המיוחדים של הקיבוץ ולהתעלם מהמשימה הלאומית העיקרית של התקופה ? שום תנועה קיבוצית לא בחרה בדרך של ביטול קיום הקיבוץ , אך גם על קליטת העלייה לא ויתרו . התנועות הקיבוציות השקיעו עד לתקופת המעברות מאמצים גדולים כדי לקחת חלק בקליטת העלייה . כל תנועה פעלה על פי דרכה ועקרונותיה , אולם לכולם התברר , שלמרות ההבדלים הגדולים במאמצי הקליטה ובדרכי הפעולה , לא היה הבדל משמעותי בהצלחת הקליטה בקיבוצים . התנועה המושבית הצליחה מראשית שנת 1949 להקים מאות מושבים , עשרות בכל שנה , רובם על טהרת העולים החדשים , ואילו התנועה הקיבוצית כולה הצליחה להקים רק קיבוצים אחדים מדי שנה . הסיבה נעוצה בהרכב העלייה הגדולה : רובה הייתה מורכבת ממשפחות ומאנשים ו ד' הכהן , ערלים בסערה , ירושלים , 1994 עמ' . 213-203 2 ראו דיון מורחב ...
אל הספר