בפרק הזמן שבין 29 . 11 . 1947 ועד ראשית מארס 1949 הייתה התנועה הקיבוצית כולה שותפה במאבק על קיום המדינה . בתקופה זו , תוך כדי המלחמה , עלו לארץ עולים רבים וכמעט כל העולים השייכים לתנועות החלוציות שחיכו לפתיחת שערי הארץ . בגלל אירועי התקופה , רובם לא נקלטו בקיבוצים ואבדו לתנועות . מקליטה של כשליש מהעולים לארץ , כפי שהיה לפני כן , נפל חלקה של הקליטה בקיבוצים לאחוזים בודדים 3 * 70 ) עד \ % מהעולים לארץ . ( עם זאת , מספר הנקלטים בקיבוצים לא הצטמצם כלל . למרות המעורבות העמוקה במלחמת העצמאות והשינוי באופי העלייה ובעיות השיכון , נקלטו בקיבוצים , בתוך שנה וארבעה חודשים , יותר מ 9 , 000 עולים מבוגרים ומעל 8 , 000 ילדים ובני נוער . לגודלה של העלייה לארץ לא היה קשר ממשי לקליטה בקיבוצים . הקיבוצים לא היו מסוגלים לקלוט יותר עולים בתקופה זו בגלל היחס בין מספר העולים לבין אוכלוסיית הקיבוצים , אך בעיקר עקב מעורבותם הרבה במלחמה ובגלל מצוקת השיכון בקיבוצים . בחינת ההבדלים בקליטה בתנועות השונות מראה שלא היה קשר בין יחסן ואפילו בין יכולתן של התנועות לקלוט עלייה ובין ממדי הקליטה . קיבוצי הקיבוץ הדתי חרבו ...
אל הספר