התנועה הקיבוצית הייתה אחד המפעלים החשובים והמקוריים של התנועה הציונית . הקמת הקיבוצים הראשונים לא הייתה פרי תוכנית מוגדרת ומאורגנת מראש , אלא תוצאה של חיפוש אחר דרכים מעשיות לפתרון בעיות שהציבה בפני העולים המציאות בארץ בראשית המאה העשרים . המבנה של החברה הקיבוצית בראשיתה הושפע מרעיונות של קואופרציה וקומונות שצצו במזרח אירופה , ואשר משם הגיעו רוב העולים . הקיבוץ הראשון , דגניה , הוקם בשנת , 1909 ובעשר השנים הבאות הוקמו רק קיבוצים בודדים ללא דפוסי שיתוף פעולה ביניהם . שנות העשרים בישרו שינוי ממשי — קיבוצים רבים הוקמו והחלו להתגבש מסגרות תנועתיות תוך כדי איחודים ופילוגים ' . עם קום המדינה היו בארץ שש תנועות קיבוציות , ולכול אחת מהן זיקה פוליטית משלה : הקיבוץ המאוחד , שהיה התנועה הקיבוצית הגדולה ביותר , פרש ממפא"י בשנת 1944 והקים בשנת , 1948 יחד עם הקיבוץ הארצי ואחרים את מפ"ם . כ 46 % 1 ( כ 22 , 000 נפש , ( מאוכלוסיית התנועה הקיבוצית השתייכה אז לקיבוץ המאוחד ; כ 30 % ( כ 13 , 500 נפש ) השתייכו לקיבוץ הארצי ; כ 16 % > ( כ 8 , 000 נפש ) לחבר הקבוצות שהייתה תנועה הקשורה למפא"י ; כ 5 % ...
אל הספר