ט. בין עפרונות ומחקים

תמיד הוקסמתי מעפרונות מחודדים שמחק בראשם . הרעיון שאתה כותב והעפרון והמחק משוטטים באותן הדרכים עורר בי תהיות רבות . האומנם המחק המשוטט והעיפרון המחודד עוברים באותו מסלול על נייר אחדי מה היחס בין השיכחה לזיכרון , בין הפולחן , הפסקתו לבין מקורותיו , בין ניתוץ המזבחות למזבחות עצמם ? בין פולחני החומות , לבין הפריצות , השערים והגשרים ? האם באמת קיים אותו הרס יוצר שעליו מדברים רומנטיקאים , האם מן הגרוטאות של הישן ניתן לבנות את החדש ? שאלות אלו אינן זהות אך יש ביניהן זיקה . האם תרבות הקיבוץ , כהרבה תהליכים מהפכניים שעוצבו במאה העשרים , החלה כתהליך שאפשר למצותו בשאלה , האם ניתן לשכוח על פי פרוגרמה ? או שמא הישן הנמחק הוא שמשוטט על פני הטקסט החדש שנכתב ? האם השיבה אל הטקסט הקדום והוצאתו מן הגניזה משמעותו מחיקת המחיקה ? מהו התפקיד של ההכרעה- לשכוח או להיזכר , ומה גבולותיה ? מה בהכרעה זו בא מן הרצון ומה יתגלה בדיעבד ? האם בנדר השואה "לזכור ולא לשכוח" שוכן חשד עמוק כי יש סיבות טובות לשכוח ( הזמן , הכאב , הנצחת החרדות , טיפוח תגובות לאומניות או פחד בפני זהות יהודית המביאה על בעליה רק צרות . ( אך הש...  אל הספר