ב. פנומנולוגיה והפנומנולוגיה של החיים הדתיים הפנימיים

הפנומנולוגיה של החיים הדתיים הפנימיים שנקטתי בספר זה מתמקדת בעולמו הנפשי של האדם הדתי , בשונה מדיונים תאולוגים מטפיזיים , שנקודת המוצא שלהם היא קיומו החיצוני של האל , רצונותיו ודרישותיו . נקודת המוצא של פנומנולוגיה זו היא הממד האימננטי של חיי הדת , כשהוא מבודד ככל שניתן לבודדו מנקודת המוצא הטרנסצנדנטית ומדרישותיו של האל בתחומי האמונה והמעשה המיוחסות לו ולרצונו . הפרדת הממד האימננטי מן הטרנסצנדנטי היא משימה סבוכה , משום שבמקורות הדתיים שני הממדים הללו קשורים זה בזה . האימננטיות הדתית מניחה , שהיא נשמעת לקולות , לחזיונות , לצווים טרנסצנדנטיים . יחס ההתכוונות הבסיסי של האדם הדתי , במובן שהפילוסופיה הפנומנולוגית של הוסרל מייחסת למושג זה , הוא אל עבר הטרנסצנדנטי . אולם מעבר לכך הוא מניח את אפשרות התגלותו של הטרנסצנדנטי בעתיד לאור התגלויות שאירעו בעבר . לעתים קרובות מדובר בהתכוונות ישירה של האדם הדתי אל האל הטרנסצנדנטי מתוך הנחה שאל זה מצווה אותו לנהוג כפי שהוא נוהג , ולעתים זו התכוונות עקיפה , כמו למשל בהשתתפותו של האדם הדתי בחיים חברתיים דתיים שתוכניהם מכוונים אל עבר הטרנסצנדנטיות . למרות ...  אל הספר