על מונחי הפנימיות במקורות היהדות

במקרא משמשות ההטיות השונות של המונח פנים או פנימיות לתיאור מקום , לרוב במשכן או בבית המקדש . השם לב הוא המורה במקרא על פנימיותו של האדם . פנימיות זו כוללת מגוון רחב של רגשות , תחושות ומחשבות המתאפיינים כולם בהיותם ביטויים שונים למנטליות האנושית . לעתים פנימיות זו מונגדת מפורשות לחיצוניות : " בפיו ובשפתיו כבדוני , ולבו רחק ממני ; " ולעתים היא מדגישה את עצמת הידיעה האלוהית , שחלה לא רק על העולם החיצוני ועל כל המתרחש בו , אלא 66 ראו למשל אורבך , חז"ל , עמ' . › 0 ›–› 79 67 ויקרא י , יח ; מלכים א ו , פס' יט , כא , כז ; יחזקאל מ , טו , יט . 68 על המושג לב במקרא ראו וילר רובינסון , נפש האדם , עמ' ;› 07–› 06 מילון בן יהודה , הערך " לב . " 69 ישעיהו כט , יג . גם על המתרחש בנבכי נפשו של אדם : " חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי , " או " וה' צבאות שפט צדק בחן כליות ולב . "  אל הספר