על המושג "דת פנימית"

דת פנימית הפנומן הדתי , בדומה לפנומנים אחרים של התרבות האנושית , מתקיים בשני מישורים : המישור החיצוני חברתי , הגלוי לעין כול , והמישור הפנימי נפשי , הממוקד בעולמו הפנימי של היחיד . בחקר הדת , שהתפתח במיוחד מן המחצית השנייה של המאה התשע עשרה , ניכרת הבחנה זו בדרך כלל בהבדל שבין מוקד העניין של המחקר הסוציולוגי אנתרופולוגי של הדת לבין מוקד העניין של המחקר הפסיכולוגי פנומנולוגי של הדת . הראשון עוסק בדת כתופעה חברתית ואובייקטיבית שאיננה תלויה במחשבות פרטיות של יחידים . האנתרופולוג החברתי אוואנס פריצ'ארד מנה שלושה היבטים המקנים לדת מנקודת המבט הסוציולוגית שעוצבה על ידי אמיל דירקהיים את אופייה האובייקטיבי : ראשית , היא עוברת מדור לדור , כך שאם היא מתקיימת במובן אחד בתחום הפרט , במובן אחר היא מחוצה לו משום שהיתה קיימת לפני שנולד ותמשיך להתקיים לאחר מותו . הוא רוכש אותה כפי שהוא רוכש את שפתו משום שנולד אל חברה מסוימת . שנית , לפחות בחברה סגורה , הדת היא בעלת אופי כללי . לכולם יש אותם מנהגים ואמונות דתיות , והכלליות או הקולקטיביות שלהם מעניקה להם את האובייקטיביות המציבה אותם מעל ומעבר להתנסות ה...  אל הספר