מבוא סוגיית סיטומתא התפרשה על ידי הראשונים בשני אופנים . האופן הראשון , שבו עסק הפרק הקודם , היה על ידי מתן פרשנות ישירה צוה למונח 'סיטומתא . ' רוב הראשונים פירשו מונח זה כהטבעת חותם על המקח לשם קנייתו . לצד דרך זו נקטו רבים מן הראשונים , ובעקבותיהם כמעט כל האחרונים , פרשנות מרח « בה , ובה יעסוק פרק זה . פרשנות זו רואה ב ' סיטומתא' הבבלית בניין אב לכל דרכי הקניין הנהוגות . לאור תפיסה זו הסתמכו פוסקי ההלכה לדורותיהם על דין סיטומתא לביסוס תוקפם ההלכתי של דרכי קניין שנהגו בזמנם ובמקומם ואשר אינן נזכרות בספרות התלמודית . כמה מן הראשונים ורבים מן האחרונים , אף כי לא כולם , אחזו בפרשנות מרחיבה יותר . הם ראו בדין סיטומתא מקור לתוקפו של המנהג גם בנושאים אחרים בדיני הקניין מלבד דרך הקניין , ומכוח דין זה העניקו תוקף למנהגים להקנות במצבים שבהם אי אפשר להקנות לפי דיני הקניין הרגילים , כגון הקנאת דבר שלא בא לעולם , הקנאה בדיבור וכדומה . יש מן הפוסקים הראשונים והאחרונים שנקטו פרשנות מרחיבה עוד יותר , ולפיה דין סיטומתא מהווה מקור לתוקפו של המנהג לא רק בדיני הקניין אלא בענייני ממונות בכלל . בחלקו השני...
אל הספר