בדרכים מגוונות ורבות מבטא הרומן "אורח נטה ללון" את הנסיגה שחלה בשמירת סדרי החברה והמוסר המתוקנים , לאחר המלחמה העולמית הגדולה . אחת מהן היא האנלוגיה הניגודית שבין חנוך לבין החייט . כדרכה של אנלוגיה ניגודית המבוססת על "אנלוגיה רגילה" - כן אף אנלוגיה ניגודית זו . על חנוך שאבד בשלגים נאמר.- "אבל חנוך אינו חושב מחשבות , שכבר נ ? רש מלחי " ... ( עמי , ( 166 ועל החייט שנתעלף ביום צום נאמר . "הביאו קצת מים , אדם נתעלף . הרי אי אפשר שישכב כך , צריכים לשפשף אותו עד שלא יקדש הדם " ( עמי . ( 167 הסמיכות הטקסטואלית שבין שני המשפטים , באה להבליט באורח קומפוזיציוני את האנלוגיה הסיטואציונית שבין חנוך לבין החייט ( חנוך והחייט כאחד נקלעים לסכנת מוות ) ואת האנלוגיה הלשונית שביניהם " ) שכבר נקרש מוחו - " ... "עד שלא יקרש הדם . (" ... על חנוך נאמר : "והואיל ודמו הוצן אין לגוף כוח עמידה דהלא מתנ > רטט , ( 166 ? ny ) " ועל החייט נאמר : " עד שזה מראה נפילתו של זה , נתמרטטר רגליי ו נפל" ( עמ י . ( 167 חנוך חימם את אנשי העיר בעצים שהיה מקושש לתנורו של בית המדרש בימות קרה . גם החייט היה בעל אותו התפקיד : "שלחתי...
אל הספר