כל תופעה שבטקסט שיש עמה שנוי או מעבר מאלמנט ( או תבנית ) של לשון אחד למשנהו ( וממילא היא מיוסדת על ניצול אופיו המדיומאלי-דיאכרוני של רצף הטקסט ) היא תופעה שבתחום הדינאמיקה של הטקסט , לפי שכל שינוי או מעבר משמעם דינאמיקה והם לעולם מעוגנים ברצף דיאכרוני שהוא . לפיכך , כל תבנית שבטקסט הספרותי ( תבנית , משמע : שני יסודות של לשון , או יותר , הקשורים זה בזה על יסוד עקרון ידוע , ( בין אם תבנית ליניארית ( שאבריה עוקבים על פני רצף הטקסט ) ובין אם תבנית מקוטעת ( שאבריה מנותקים ופרודים זה מזה על פני רצף הטקסט , ( היא תופעה שבתחום הדינאמיקה של הטקסט הספרותי , לפי שהיא מיוסדת על מעבר ( או שינוי ) מאברה האחד אל משנהו , קודם שהיא נתפשת בתורת תבנית אחת . מכאן , הדינאמיקה התמטית השיטתית והמגמתית והדינאמיקה הקומפוזיציונית השיטתית והמגמתיה העושות בפן הדיאכרוני של מוטיבים ( כגון אלו העושות במוטיבים הבאים ביצירות משל עגנון שעל חלקן עמדנו עד כה ואחרות תיבחנה בהמשך ) , הן מהמובהקות ומהמורכבות שבתבניות הדינאמיקה של הטקסט הספרותי . בשתי התבניות הדינאמיות שתתוארנה להלן - תבנית "הרימוז המטרים המתעתע" ובעיקר תבני...
אל הספר