את היצירות של עגנון פירשו בדרנים שונות ומגוונות ; היו שראו בהן 3 יצירה של מאמין הנותן ביטוי לאמונתו בכל יצירותיו . "עגנון הוא המספר של הדורות הקודמים , שבזמנם עוד היתה הנפש היהודית שלימה ותמה בלי שניות ופגימות . התורה והמצוות היו בית חייהם ואושרם - תורה וגדולה , צדקה ומעשים טובים . גם החולין שבחיים היו בחינת דאכתפיה לסתרא דקדושתה . " בניגוד לאלה שראו בעגנון את המאמין , ראו בו אחרים 5 כופר גמור . קורצוייל הצביע על כך שגעגועיו של המספר לעולם האבות , האידאליזציה של עולם זה , הם "פרי הידיעה הברורה והסופית , שמציאות זו של 6 איזון האדמוני כביכול , של מידה ו ערכים חד משמעיים , עברה ללא שוב . " מכאן שהשלוח האפית המצויה בסיפורת העגנונית מכסה על עולם מתפורר . למעשה הסיפורת העגנונית היא סיפורת הנובעת מלסודות מקוטבים ; מהחיפוש אחר הזמן האבוד ומהעימות של האני עם עולם ההווה . אף בעולם ההווה אין הנפש השבורה מוצאת לה מנוחה . גם כאן , בעולם ההווה , אורבים המתחים . עוד מציין קורצווייל שהאני מתקומם כנגד הדברים כפי שהם קיימים בעולם . " התלמיד חכם" נמצא בעימות עם האנרכיסט המהפכני , האדם הרוחני נעשה דמות מג...
אל הספר