ישנן הוצאות שיש להוציאן בעתיד , אך מקורן בפעילויות שבוצעו בתקופה הנוכחית ואשר ההכנסות בגינן הוכרו בתקופה הנוכחית . לפי עיקרון ההקבלה עלינו לשייך הוצאות אלה לתקופה הנוכחית , למרות שהתשלום יהיה בעתיד . נדון בכמה מהסעיפים העיקריים המתמיינים לקטגוריה זו : . 1 הפרשה לסיום יחסי עובד–מעביד : לפי סעיף 33 לתקנות ני " ע" סך כל ההתחייבויות בשל סיום יחסי עובד ומעביד יכלול התחייבויות לפי דין , הסכם , נוהג וציפיות ההנהלה . " התחייבויות עיקריות בגין סיום יחסי עובד מעביד הן פיצויי פרישה , מענקים , פדיון חופשה שלא נוצלה , דמי מחלה והשלמת פנסיה . לפי עיקרון ההקבלה יש לשייך את ההוצאות הללו ( למרות שחלקן כלל אינן ודאיות ) להכנסות הנוצרות כיום על ידי העובדים כתוצאה מעבודתם . נבחין בשלושה מקורות להערכת ההתחייבות העתידית : א . לפי דין : בעיקר חוק פיצויי פיטורין , הקובע רמת מינימום של פיצויים של משכורת חודשית לשנת עבודה , והחוק בעניין ימי חופשה , המבטיח מספר מינימאלי של ימי חופשה . ב . לפי הסכם : הסכם שנחתם עם העובדים , ומוסיף הטבות על הנאמר בחוק . ג . לפי נוהג : אם השתרש נוהג בחברה לתת תנאים טובים יותר מהחוק...
אל הספר