באותן שנות משבר כשמרבית הפועלות הורחקו לשולי הכלכלה העירונית , ותנועת הפועלות התחבטה אם יש ביכולתה וברצונה לשמור על מקוריות ואוטונומיה , נעשה נםיון להקים יצירה שיתופית חדשה של פועלות . כמו במצבי משבר קודמים , התנאים החמורים הביאו להתלכדות של פועלות שחיפשו פתרון על ידי פעולה משותפת . ככל שהעמיק המשבר כן גבר החיפוש אחר פתרונות קולקטיביים : אך במקביל , דווקא המשבר - האבטלה , קיצוץ כספי ההנהלה הציונית , מיעוט העליה , הקשה על האפשרות לממש פתרונות אלה ולייצבם כדפוסי חיים חדשים . ב 1926 היה המשבר רק בתחילתו , אך כבר אז היתה פגיעתו בנשים קשה , בגלל מעמדן המעורער מקודם . הנשים הבודדות היו במצב הקשה ביותר , אולם גם אלה שהשתייכו לחבורות פועלים ולקיבוצים נתקלו בקשיים מרובים . הן לא הצליחו למצוא עבודה , תרומתן להכנסת החבורה היתה זעומה והן נחשבו על ידי החברים כ"יוצרות דפיציטים . " "לא כל החברים הם בעלי הכרה " , אמרה חברה מאחת החבורות בוועידת הפועלות השלישית ב , 1926 "והחברה סובלת מיחסם : בטלנות ! אתן חיות על חשבוננו ! וכד / ומתייאשת מהר . על רקע זה עלתה ההצעה להקים חבורות של פועלות . ההצעה הועלתה ...
אל הספר