למרות הניידות שראינו לעיל , רוב הפועלות שהו בעיר וחיו כפועלות בודדות . תנאי העבודה בעיר היו קשים ביותר לפועלות . חוסר העבודה היה חמור . ב 1922 נמסר על 200 פועלות חלוצות בעיר אשר כמה עשרות מתוכן עבדו במטבחי הפועלים , ועוד כ 20 עבדו בבניין . כמה עשרות נוספות נאלצו לעבוד בבתי חרושת לסיגריות בעבודה מזיקה לבריאות , תמורת שכר נמוך ביותר , ועוד רבות אחרות עבדו במשק בית בבתים פרטיים , למרות אי רצונן הרב לפנות לעבודה זו . המצב התעסוקתי החמור לא נבע בעיקרו מגורמים כלכליים , אלא מגורמים שבנורמות ובמוסכמות . והראיה , גם לאחר שהחלה עליה גדולה ב 1924 ( העליה הרביעית , ( שהיתה עליה של בעלי הון פרטי מפולין שנתנו דחיפה לפיתוח הערים ותנופה לעבודת הבניין , מצב הפועלות נשאר בעינו . בשיא הגאות , בקיץ תרפה" , ( 1925 ) כתבה מרים שלימוביץ , מפעילות מפלגת "אחדות העבודה : " בעיר נתרכזו כ 80 ° / 0 ואולי עוד יותר , מציבור הפועלות בארץ . רוב הפועלות בעיר הן מחוסרות עבודה גם כעת . בו בזמן שבהסתדרות אין כמעט שאלת חוסר עבודה בשביל פועלים קיימת , היא מעיקה על הפועלת בלי רחמים . לפי הערכת פעילות מועצת הפועלות , עיק...
אל הספר