בשנות ה 20 הראשונות קשה היה עדיין לדבר על פועלות העיר כעל קבוצה חברתית קבועה ומוגדרת . פועלות , כמו פועלים , הרבו לנדוד ממקום למקום - מהעיר לגדוד העבודה , מהגדוד למושבה , מהמושבה בחזרה לעיר , וכן הלאה . הפועלות נדדו כדי למצוא עבודה , ולעיתים כדי למצוא הכנסה טובה יותר , כאשר תמכו בקרובי משפחה בארץ או בחו"ל . הן נדדו גם מתוך רצון להכיר מקומות שונים , להתנסות בצורות חיים שונות ובסוגי עבודה שונים . עצם הנדידה של הבחורות שיקפה תכונה חשובה בחייהן , את עצמאותן , את יכולתן ונכונותן להחליט מתי יחיו בנפרד והיכן , מתי יצטרפו לקבוצה כלשהי ומתי יקימו חיי משפחה . נראה כי היה בחייהן יסוד של אחריות אישית ויוזמה עצמית שעתידות היו לאבד במשך השנים עם התייצבות חיי המשפחה שלהן . להלן סיפוריהן של שלוש עולות חלוצות , סיפורים המשקפים את מכלול ההתנסויות שדובר עליהן עד כה : סיפורה של חנה קוצר 35 חנה הגיעה ארצה ביוני , 1920 לאחר תקופת הכשרה ב"החלוץ . " היא הגיעה עם חבורה של 84 חלוצים , חלקם מווינה וחלקם מעיירתה , סובלק שבפולין . את השבוע הראשון בילתה הקבוצה ביפו - קליטה על ידי "אנשי המוסדות , " טיולים בחולות תל...
אל הספר