רוב הנשים העובדות הגיעו לארץ ישראל בעליה החלוצית של שנות ה 20 וה , 30 אולם קדמו להן נשים שעלו בגל הראשון של העליה הציונית סוציאליסטית , העליה השניה . ( 1914-1904 ) המניעים לעליה בתקופה זו נבעו בעיקר מתחושת המבוי הסתום , האישי והקולקטיבי , תחושה שהוחרפה על ידי הפוגרומים של , 1905-1903 ועל ידי המכה שניחתה על התנועות המהפכניות היהודיות והכלליות לאחר כשלון המהפכה של . 1905 האופי הקולקטיבי של תחושת חוסר המוצא נתן עדיפות לעליה לארץ-ישראל על פני הגירה למערב אירופה ולארצות הברית , הגירה אשר הקיפה המוני יהודים בשנים אלה . דבריהן של כמה מהעולות בגל עליה זה יכולים להמחיש כי מניעיהן לעליה נבעו מדילמות אישיות וקולקטיביות כלליות ולא מבעייתיות נשית מיוחדת . עטרה שטורמן עלתה זמן קצר לאחר מהפכת 1905 והפוגרומים שבאו בעקבותיה : בהתחולל ברוסיה מהפכת 1905 הייתי בת חמש עשרה . המהפכה גררה אחריה כידוע , נחשולי דמים , פוגרומים ביהודים , לחץ ורדיפות . עצב ודכאון השתררו מסביב . אין , אפוא , פלא , שגם בלבי אני , ככלב רבים מבני הנוער היהודי , ניעור רצון לעזוב את רוסיה ולנוד . לאןי מובן מאליו : לארץ-ישראל . מילדו...
אל הספר