פרק שלישי: סיפורי יצחק אורפז

" ציד הצביה" א . מריאליזם אל הבדיון המופלג יצחק אורפז , בן דורם של יזהר , תמוז , מגד ושמיר , מתחיל בפרסום סיפוריו כעשר שנים לאחריהם . ספרו הראשון "עשב פרא" רואה אור ב , 1959 בעוד שקובץ הסיפורים הראשון של יזהר , "החורשה בגבעה , " מופיע ב ; 1947 "חולות הזהב" של תמוז מופיעים לראשונה כמחרוזת סיפורים אחת בשנת ; 1950 סיפורי "רוח ימים" של אהרן מגד מופיעים בספר אף הם בשנת , 1950 ואילו ספרו הראשון של משה שמיר , הרומן "הוא הלך בשדות , " רואה אור ב . 1946 פרסום סיפורים בודדים בכתבי עת מקדים במספר שנים את איסופם בספרים , אבל אין הוא משנה בהרבה את משך הזמן , המפריד בין ראשית הכתיבה של אורפז ובין זו של המספרים האחרים , בני גילו . עובדה זו מצטרפת להבדל נוסף . כל המספרים שמנינו מתנסים במעבר מגוון כתיבה אחד לשני . יזהר משכלל את שיטת הכתיבה הנשענת על המונולוג הפנימי וזרם התודעה . תמוז זונח את הסגנון האידילי רומנטי של סיפוריו , המעוגנים בנופי ילדות ועובר למסלול האירוני שבסיפורי אליקום . משתנית דמות הגיבור של תמוז ונקבעים בה תווים אלגוריים , או סמלניים . דין דומה לאהרון מגד , שגיבורו פושט צורה ולובש צו...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד