א . בדיוניות מופלגת יצירתו של יצחק אורפז התייחדה בבדיונותה הקיצונית . גם ממרחק זמן של קריאה יזכור כל קורא , שהתוודע בשעתו ל"נמלים" ול"מות ליסאנדה , " את הנמלים המהרסות בשיטתיות את הבית כולו ואת גופה הלבן כקרח של אשת הבית . דיוקנו של הפוחלצן , נפתלי נוי , המטורף הרוצח , לא יישכח על נקלה . דין דומה לבריחה המוזרה של דניאל , לאירועיו המופלאים על שפת הים , או להטרדה שהאיש קטוע הרגליים גורם לכל מי שמבקש להתבצר לו בדירה שעל גבי המדרגות , ביצירות אחרות של אורפז . הבדיה הייתה מבחינת צביון הבעתה — אקספרסיוניסטית . כל כולה — זעקה והתפרצות . הגיבור המתפרץ בסערת מרדנותו ב"עור בעד עור" הוחלף בגיבור מבקש ישע כמו דניאל , או מטורף העושה מלאכתו בשקט . מה שניטל מן הדיבור בקול הוכנס לסיטואציה מרובת המתח , המציגה את המציאות כולה על סף אובדנה . כך בסיפור שבלבו איתני טבע וחן של צביה נרדפת , הועמד הכול על ספה של התפוצצות חדה — "ציד הצביה . " הדפורמציה , לאמור השתתת הצורות , הייתה לםימן היכר ראשי של יצירה שהוליכה את הדמיון למקומות בהם שולטים הטירוף , המום , תאוות רצח , אתרים שגדל בהם "עשב פרא . " הבדיה המופלגת...
אל הספר