א . "מגיד העתידות" סיפורי דוד שחר מחזירים אותנו , לכאורה , לעירנו של הסיפור הריאליסטי הקלסי בספרותנו . הסיפורים מצטיינים בבהירותם ובעלילותיהם המעוגלות . גם בשעה שנחשף רק קטע מחיי הגיבורים הוא מוגש לנו כחטיבה עצמאית . העוקץ המסיים מצוי בכל סיפור והוא מעניק תחושת גמר בעת מקרא היצירה . לשונו של המחבר שנונה , שוטפת , איננה מתכוונת לרז הסתום , או לחידתי . עושרה בא להקל ולא להתמיה . היצר הקומוניקטיבי של שוזר בולט באמצעותו של מספר , המתייצב בפנינו בגוף המסופר , כמי שחובתו למסור לנו דברים לאשורם , לפי סדר השתלשלותם . הקשר המתבצר , לעתים מזומנות , בין בעל הסיפור ובין המספר הבדוי , המופיע כשליחו , מחזק את המגמה להבהרה גמורה של המתרחש . כביכול , אין אנו שרויים בעולם בדיוני , אלא במחיצתם של זיכרונות , העלאת דיוקנאות של בני משפחה קרובים ורחוקים , של שכנים , או של חוויות שנתנסה בהן המחבר . אולם , גם אם נראה את סיפורו של שחר כנתון במסורתו של הסיפור בעל המתודה השמרנית , נצטרך להודות כי הוא מתייחד בסימני היכר משלו . ההתייצבות הגלויה אל מול המתרחש מולידה אצל שחר פנייה לדרך הבעה ברוחו של הנטורליזם , דהיי...
אל הספר