א . "בטרם יציאה" - כמיהה ותוכחה מסביב לשני צירים מתקבצים סיפורי יזהר : כמיהה ותוכחה . הכמיהה מנוסחת בדימויי אין סוף , ספירה של תפארת , חירות ותחושת אין קץ , במרחב . התוכחה מכוונת כלפי מידות של צמצום , כניעה לקטנות , היסחפות בשגרה . בסיפורי המלחמה של יזהר יוצאים דברי הזעם נגד ההתעללות בערבים , שעה שהם מתגלים כנכבשים , ולא כלוחמים . המתכונת הסיפורית שעיקרה איפוא ההתנצחות בין הנעלה לבזוי נסמכת בשורשיה על תשתית הקדומים המקראית , שאף היא מדגישה , כידוע , בשורות ישע כנגד איומי פורענות , חזונות אחרית לעומת נבואות שבר . אולם , סיפורי יזהר חורגים מתבנית האב הן במהות והן באורח הצירוף של היסודות המנוגדים . האוטופיה של המספר המודרני איננה נעוצה בכלל , אלא בפרט . כיסופי המרחבים והחופש של הגיבור של יזהר מנוסחים במישור של חזון אישי . יתר על כן , מאחר שבמחוז ההשתוקקות יש סימני היכר של אינדיווידואליזם קיצוני , ואפילו נטייה לאנרכיזם הכופר במרות ובמשטר כלשהם , ממילא אין הוא יכול להיות סמוך לגישה המעמידה במרכזה את הלאום . כך גם בסוגיית התוכחה . לא אל הערבים כלאום נשואות עיני המוכיח , אלא לרועה העלוב שנלקח...
אל הספר