" עידו ועינם" ו"בעת ובעונה אחת" א . טעם ההשוואה הסיפור "עידו ועינם" הוא , כידוע , אחת מיצירותיו החידתיות ביותר של עגנון , ורבים התלבטו בהצעת פשר לצפונותיו . על אף סבכי משמעויותיו שופעת ממנו עוצמה , והשפעתו ניכרת ביצירותיהם של סופרים אחרים , דוגמת "הפרדס" של בנימין תמוז , ו"לילה במאי , " מחזהו של א . ב . יהושע . ניתן להקבילו , מבחינת דרכי העיצוב ומידת ההתרשמות גם יחד , ל"יוספינה הזמרת , או עם העכברים" של פרנץ קפקא . דומה שהנובלה של אהרן אפלפלד בעת ובעונה אחת מקיימת אף היא שיח ושיג עם הסיפור על גמולה הסהרורית . חוטים סמויים מקשרים בין הלגה , הנערה החולה , וגמולה האישה הסהרורית . לכאורה רחוקות שתי היצירות זו מזו , וההשוואה ביניהן עלולה להיראות ריקה , סיפורו של בעל "ספר המעשים" הוא חזיוני , מיתולוגי . הנובלה של מי שמסתכל בכל כתביו במציאות היהודית ערב שואה ולאחריה היא בהירה , מציינת , נתפסת על נקלה . העלילה . האחת יש בה גודש שופע של אמצעים חידתיים , השנייה , מחמת שקיפותה , מסתכנת בהערכה של פחיתות ערך . אולם עיון מפורט מגלה בשתי היצירות עוצמה של הסתכלות סינאופטית , המלכדת זמני קיום שונים של ...
אל הספר