פרק חמישי: דימוי ובבואה - 'הגלגול', 'חופה וטבעת'

א . צופן משווה העיון בדברי הביקורת והמחקר שנכתבו על יצירתו של חיים הזז מלמד כי קיימות תפיסות שונות ביחס לצופן בו משתמש המספר . יש המדגישים את מהותו הממשילה , האלגורית , של צופן זה , יש המציינים את אופיו המציין , הרנוטטיבי , ויש המבחינים בין יצירות כ"הגלגול , " "חופה וטבעת , " " התייר הגדול רבי משל ישל , " שהן בעלות אופי אלגורי ובין יצירות כמו "פרקי מהפכה" ו"בקולר אחד" שהן בעלות אופי ריאליסטי , או ריאליסטי סמלני . אולם גישות אלה מותירות קשיים , במיוחד למי שמבקש את צביון הקבע של הצופן של הזז , התואם את מכלול יצירתו על כל הסתעפויותיה . אפילו נצא מנקודת מוצא של התנוונות היצירה , קשה יהיה לקבל את מה שהוצע עד עתה כמהותו של הצופן המשתנה . כנגד התפיסות האלגוריות אנו מוצאים את נטייתם של סיפורי הזז להציג את הממש , להעניק סימני זיהוי ברורים לגיבורים ולזירות הפעולה בתוכן הם פועלים , אין לדחות כלאחר יד גם את נטייתו המובהקת של המספר לכתיבה החותרת לממש , שהרי הצגת המציאות בייחודה העצמי היא התביעה החד משמעית של הפואטיקה של הזז . מהצד האחר גם קשה להשלים עם ראייה הקובעת אופי דנוטטיבי , מציין , לכתובים ....  אל הספר