א . שני נוסחים תכליתו של פרק זה לנסות להגדיר את העימות בין יהדות לנצרות כשני מכלולים של סימני זיהוי , אישיים ושבהשקפה , בכתבי קפקא לסוגיהם : סיפורים , רומאנים , מכתמים , מכתבים . מדובר כמובן , בניסוחן של מסקנות כוללות . כדי להגיע למטרה זו מן ההכרח לקבוע תחילה הלכה בשאלת הצופן . אם , למשל , נכונה ההנחה כי בכל מקום שקפקא מזכיר "סינים" כוונתו ליהודים , נמצא בכתביו התייחסות נרחבת יותר ליהודים מכפי שעשויים היינו לשער בלא הנחה זו . בתשובה לבעיית יסוד זו עלינו לחלק את הטקסטים שנכתבו בידי קפקא למעוגנים בשני נוסחי יסוד . את האחד נכנה נוסח יום , ואת האחר נוסח לילה , ככינויים מיטאפוריים . נוסח יום דינו כדין שדר רגיל , שאין כל יסוד לפקפק בטיבן של המילים המזהות מהן מורכב השדר , לרבות מילים המציינות שייכות דתית . אם , למשל , מתואר שיחם של ילד וילדה , על האחת נאמר שהיא "כנראה קתולית" ועל השני שהוא "כנראה פרוטסטאנטי , " אין לנו סיבה לפקפק שאכן הכוונה היא לזהותם הדתית , פשוטה כמשמעה , מה גם שההקשר בוחן התבטאויות שטעמן בהנחות של תפיסות דתיות נבדלות . כן מצוין גם מקום ההתרחשות של השיחה — לפני הדוכן של קס...
אל הספר