התנגדות המבוססת על דימוי שטחי

יעל איילון כבר שנים ארוכות חווים הורים ומורים שינוי משמעותי באופי היחסים ובאופי הקשר עם ילדים . הסמכות הפורמלית שלנו , אנשי החינוך , אינה עוד ערובה אוטומטית ליחס צייתני מצד התלמידים . ילדינו בבית והילדים שאנו מחנכים בבית הספר הם על פי רוב דעתנים , ביקורתיים ובודקי גבולות יותר מילדים בדורות הקודמים . חיים עומר כתב על "הסמכות החדשה" — מושג ההולך והופך שגור — הנשענת על מקורות חדשים ואינה מתבססת על גישה כוחנית או על ציות אוטומטי מצר הילדים ( עומר , . ( 2008 הגדרה מחודשת זו של סמכות מחייבת אותנו , כאנשי חינוך , לבחור בין שתי אפשרויות עיקריות . האחת היא לבכות את אובדנם של אותם ימים רחוקים ויפים כביכול , שבהם תפקידנו היה פשוט יותר . נוכל להתרפק על זיכרונות כיצד הילדים דיברו אז בנימוס , לא קראו למורה בשמה הפרטי , נעמדו עם כניסתה של המורה לכיתה , קיבלו כל התנהגות של המורה וכל סנקציה שנקט בכניעה וכיוצא באלו תופעות . האפשרות השנייה היא להתייצב מול האתגר שמזמן לנו השינוי העמוק המתחולל ביחסים בין מבוגרים לילדים באומץ ומתוך אמונה ביכולת שלנו לנהל דיאלוג עם ילדים , להציב גבולות באופן מנומק , להיות סמ...  אל הספר