עינת וילף חוק זכויות התלמיד הוא עדות מרהיבה לטענה שהדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות , ובתחום החינוך - על אחת כמה וכמה . למרות הכוונות הטובות של מחוקקי החוק , במבחן התוצאה החוק נכשל כישלון חרוץ . מסתם החשובה של אריה קיזל וניבי גלאריאלי מלמדת במדויק איך בשטח התעוותו הכוונות הטובות , עד כדי כך שהחוק תרם תרומה מכרעת למגמות בלתי חינוכיות בעליל . המאמר מראה כיצד המשפטיזציה שהכניס החוק למרקם העדין של יחסי מורים-תלמידים-הורים יצרה בבתי הספר אווירה "רחוקה מכבוד כלפי זכויות , " כדברי המחברים . החוק נתן רוח גבית לאלימות ולהפקדות בבתי הספר , אם כי ברור שלא זו הייתה הכוונה . תחום החינוך מתאפיין בפערים קשים בין מילים יפות למציאות קשה . דווקא בתחום זה , מילים יפות כ"הכלה , " "זכויות" ו"שותפות עם הורים" יכולות להידרדר למציאות קשה של הפקרות וחוסר אונים מול אלימות תלמידים והורים . למי שאינו עוסק בחינוך , כמחוקקים , שופטים , עורכי דין ואבירי שיח זכויות — קשה לדמיין כיצד רעיון כה חיובי כ"זכויות התלמיד" יכול ליצור מציאות מכוערת . עם זאת , דווקא בתחום החינוך מילים "קשות" הכרחיות ליצירת מציאות יפה . מילים כ"ג...
אל הספר