אבל הנטייה השוררת במדעי החברה אינה להסיח את הדעת מן המישור של הערכים , אלא אדרבה , להפוך את הערכים עצמם לגורמים פועלים במציאות , כלומר להתייחס לערכים כבעלי מעמד פונקציונאלי בתוך מציאות מסוימת , למשל כמלכדים את החברה , כיוצרים את סמליה ותגמוליה וכיוצא באלה . כאן אין לפנינו הסחת דעת מן המישור של הערכים אלא העברת אמת המידה שלגבי העובדות למישור זה . ובשם שאין אפשרות להימלט מן ההידרשות למישור הערכים במה שנוגע לפסיכולוגיה של האדם , כף אין אפשרות להימלט מן ההי דרשות למישור זה במה שנוגע לחיי החברה של האדם , שכן יחסו של האדם לתחום של הערכים הוא ממין כזר . שאין לנו אפשרות לתפוס את עצם עמידתו של האדם שלא מתוך זווית הראייה של מישור זה . אם האדם בחינת עובדה הוא בעל זיקה לערכים , ערכיותו אינה פונקציונאלית , ואף אינה עובדה חברתית , אלא היא עובדה ממין מיוחד , שטיבה טעון בירור . אילו מן הזרמים שבמדעי החברה מבקשים לומר , שהאדם הוא יצור תרבותי והיותו אישיות היא פונקציה של התרבות . אבל זרמים אלו היו חייבים תחילה לברר לעצמם כיצד באה לעולם בכלל פגישה זו שבתוך האדם בין נתונים פסיכולוגיים וביולוגיים ובין גור...
אל הספר