ו. פעילות מוסרית

ד . שעה שדיברנו על מהות התודעה ומגמותיה הבחנו בה שתי מגמות יםו דיות : המגמה הסינתיטית והמגמה האנאליטית . גילויה המובהק של המגמה הסינתיטית הוא בהכרה' ואילו גילויה המובהק של המגמה האנאליטית הוא דווקא בתחום המוסר . קביעה זו נראית במבט ראשון כפאראדוכםאלית , שהרי על פי התפיסה הרגילה הפעילות המוסרית מקשרת בין בני אדם , ולפיכך נראית היא כפעילות סינתיטית דווקא . אבל בראש וראשונה אין אנו שואלים לגילוייה של הפעילות המוסרית ביחסים שבין אדם לחברו , אלא לעצם מעמדה של פעי לות זו ולעצם טעם קיומה . מאחר שהפעילות המוסרית אינה הכרה של מושאים , ברור שאינה פעילות סינתיטית במובן הראשוני של מושג זה . אבל מה הוא השורש של הפעילות המוסרית ? שורשה של פעילות זו הוא במתן משמעות לעמידתם העצמאית של התודעה ושל בעל התודעה , הוא הסובייקט , כנפרדים מן המציאות וכבעלי סמכות להתקיים בפירוד זה וליצור עולם של יחסים בין הסובייקטים האנושיים בעלי התודעה דווקא משום שהם שונים ונפרדים מן המציאות . הפעילות המוסרית נאחזת בשונות שבין התודעה או בעל התודעה ובין המושא , ועניינה לקיים שינות זו בתוך המציאות , כלומר ליצור יחסים שאינם יח...  אל הספר