כיצד זוכרת גרמניה את מתיה במלחמת העולם השנייה? כיצד היא מבטאת זאת בדיון הציבורי, התקשורתי והאמנותי שלה?
אשמה, סבל וזיכרון בוחן את תרבות הזיכרון וההנצחה של המתים הגרמנים במלחמת העולם השנייה ומנתח את המתח המתקיים בתרבות זו בין מוטיב האשמה ובין מוטיב הסבל ותחושת הקורבן הלאומיים.
הוא עומד על גלגוליה של תרבות ההנצחה מתום מלחמת העולם השנייה ואילך, על ביטוייה השונים בשתי המדינות הגרמניות שקמו בשנת 1949 בעקבות המלחמה הקרה – הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (המדינה הדמוקרטית במערב) והרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (המדינה הקומוניסטית במזרח) – ועל קווי הדמיון בין דפוסי הזיכרון וההנצחה הרשמיים שהתגבשו בשתי המדינות האלה על אף יריבותן האידיאולוגית.
הספר אף בודק כיצד חלחל הנרטיב היהודי על השואה לשיח הציבורי בגרמניה וכיצד השפיע על הזיכרון וההנצחה של העבר הנאצי – תופעה שהגיעה לשיאה בשנות השמונים והתשעים, אך אותותיה ניכרו כבר בשנות השישים.
עוד עוסק הספר בגרמניה המאוחדת בעידן שלאחר המלחמה הקרה ובעדנה שהייתה בה לעיסוק המחודש בסבל בתחושת הקורבן של הגרמנים במלחמת העולם השנייה ובעקבותיה.
אל הספר