"אריאל" הוא כתב העת הוותיק ביותר לידיעת הארץ. מרבית החוברות מוקדשות לנושא מרכזי והן משמשות מעין מדריך שלם וייחודי לאתרים המתוארים.
המאמרים הכתובים ברובם ע"י חוקרים מן השורה הראשונה, מוגשים בלשון בהירה, ובאופן השווה לכל נפש, והם מלווים באיורים ובתצלומים רבים.
החוברות מהוות כלי עזר ראשון במעלה בחוגים לידיעת הארץ ולכל העוסקים בלימוד ארץ ישראל ועברה.
(מתוך הסקירה הכללית בחוברת:) "טבריה נוסדה בשנת 18 לסה"נ על-ידי מושל הגליל הורדוס אנטיפס, בנו של הורדוס הגדול, שקראה על שמו של טיבריוס, קיסר רומא.
במהלך תולדותיה היתה טבריה מרכז רוחני ומינהלי חשוב. היא שימשה מושב לסנהדרין ומושב לחכמים נודעים. כאן נחתם התלמוד הירושלמי ומכאן גם הומצא הניקוד העברי. בטבריה קבורים חכמים נודעים, שקברם משמש מוקד עליה לרגל. הודות לכך הפכה טבריה לאחת מארבע ערי הקודש של ארץ-ישראל. תמורות רבות עברו על העיר במהלך הדורות. ממרכז רוחני משגשג ובירת הגליל, הפכה טבריה לעיר חריבה בעקבות רעש במאה ה-11. בתקופה הצלבנית שוקמה העיר ושבה לשמש כבירת "נסיכות הגליל". בתקופת שלטון הממלוכים נקבר בה הרמב"ם (1205) ועד היום מצביעים על קברו בעיר. עד לימי סולימאן המפואר היתה העיר חריבה במשך כ-200 שנה, אך שוקמה לאחר מכן על ידי דון יוסף נשיא. בתקופה העות'מאנית לא היתה טבריה אלא עיירה דלה ובה קומץ תושבים יהודים וערבים שהתגוררו בין חורבותיה. במאה ה-18 חזר והניח הרב חיים אבולעפיה יסוד לקהילה יהודית מחודשת בחסות השיח' הבדווי דאהר אלעמר שמרד בשלטון התורכי.
ברעש שפקד את טבריה בינואר 1837 היא חרבה עד היסוד. אף-על-פי-כן לא זנחו היהודים את העיר וניגשו לשיקומה".
אל הספר