תופעה ידועה היא שאנשים נבדלים זה מזה בתחומים רבים, ורבו הניסיונות להסביר שונות זו. המודל הטריאדי של סגנונות הקיום (M.o.E.) מציע כיוון חדשני ומעניין להסבר ההבדלים והדמיון בתפיסת העולם ובהתנהגות של פרטים ושל קבוצות. המודל תורם להבנת חיי הפרט ולהתבוננות ביקורתית על החברה שבה אנו חיים. השימוש בו מאפשר גם התוויית כיוונים ליצירת חברה עתידית, שיש בה מקום להתפתחות אישית וליחסים בינאישיים משמעותיים ותורמים.
המודל הטריאדי מעוגן בתפיסתו של אריך פרום, שלפיה קיימים שני סגנונות קיום בסיסיים המאפיינים את האדם ואת התנהגותו: להיות (to be ), שיהיה לי (to have ), פרופ` יעקב רנד הוסיף נטייה שלישית – לעשות (to do), וכך נוצר "המודל הטריאדי" (1993). ד"ר דינה שקולניק המשיכה ופיתחה את המודל בתחום התאורטי והיישומי, והיא מציעה טיפולוגיות של אנשים מסגנונות שונים, דרך ניתוח ופרשנות של סיפורי חיים.
קובץ המאמרים שבספר הוא פרי עבודתם של חוקרים ושל מחברים המתמקדים בתאוריה של "סגנונות הקיום". הוא כולל התייחסויות מגוונות מבחינה חינוכית, חברתית, פילוסופית ופסיכולוגית, ובכך פורס בפני הקוראים מן השפע שחקר המודל הטריאדי מניב.
יש בתחום חידוש רב מאוד, והכותבים הם ממיטב המומחים הן בסגנונות הקיום והן בתחומים אחרים. אני בטוח שהספר יאפשר לחוקרים שונים להרחיב את השימוש בסגנונות הקיום לתחומים אחרים, כמו זהות אישית ושיפוט מוסרי (פרופ' שלמה קניאל, אוניברסיטת בר-אילן).
קובץ זה מחקר משמש מכשיר מעניין ורציני מבחינה זו שהוא מביא את התאוריה ואת האפשרויות הגנוזות בה לקהל האקדמי והלא אקדמי כאחד. הקריאה בו לא רק מנסה לפתור בעיות קיום והתנהגות, אלא גם פותחת אשנבים לתפיסות חדשניות נוספות, שבכוחן להעשיר את החשיבה הפסיכולוגית והסוציולוגית ואת העולם החינוכי שתפיסה זו מעוגנת בו ( פרופ' ראובן פוירשטיין, ראש המרכז הבינלאומי לקידום כושר הלמידה,ירושלים)
אל הספר