שני היבטים עיקריים לספר זה, ובשניהם יש מן החידוש: היבט התכנים והיבט הגישה והמתודה המיוחדות ששימשו בניתוח המקורות שמהם נידלו תכנים אלה. בתחום התכנים, מעטים הם חוקרי המקרא ותרבויות המזרח הקדום המייחדים תשומת לב רבה כל כך להיבטים משפטיים וחברתיים של תרבויות אלה, ובייחוד לא רבים הם בעברית המחקרים בתחומים אלה, ואין בנמצא ספר עברי מקיף בנושאי חברה, משפט ומנהג. אשר על כן, ספר זה נועד להסב את תשומת לבו של הקורא הישראלי לנושאים אלה ולהעמידו על קיומם במסגרת חקר המקרא ותרבויות המזרח הקדום. אף בהיבט הגישה המיוחדת המיושמת פה מוצעים כיווני מחקר ומחשבה שונים מהמקובל, שרק בשני העשורים האחרונים מתחילים להנץ ציץ ולהוציא פרח במחקר. עיקרם של כיוונים אלה הוא בגישה הומניסטית ומולטי-דיסציפלינרית לחקר התרבויות ששרדו בעדויות כתובות ובלשונות שחלקן מתות זה מאות שנים, ובשאיפה לתפוס תרבויות אלה באופן הוליסטי ובמושגיהן הן. גישה זו קוראת ליישומם של כלי חשיבה וניתוח השאולים מדיסציפלינות מדעיות רבות, ובעיקר מתחום מדעי החברה – אנתרופולוגיה וסוציולוגיה.
כל אחד מארבעה עשר פרקי הספר מבטא באופן זה או אחר את שני ההיבטים הללו ותורם בדרכו למאמץ לשרטט תמונה הוליסטית ותלת-ממדית של תרבויות המזרח הקדום, ובכללן התרבות הישראלית בתקופת המקרא. הפרקים סדורים בשלושה שערים: שער החברה, שער המשפט ושער המנהג. נכללים בהם נושאים רבים ומגוונים, כגון משמעותו החברתית של הביטוי ``מחזיק בפלך`` (שמואל-ב ג, 29); סוגיית תכנון המשפחה ותכנון האוכלוסייה במזרח הקדום; תפקידו ומעמדו של השושבין בטקסי הנישואים במזרח הקדום; מנהגי שבועה, ובמיוחד מנהג השבועה בירך ובנגיעה באברי המין; הטבעת רגלי אסופים בטין לציון איסופם ואימוצם; הביאה ומקומה בחתימת הנישואים בעולם הקדום; וכן דיונים מפורטים במבחר ביטויים ומושגים בעלי מטען משפטי-טכני הפזורים בסיפורת המקראית ובמקורות המזרח הקדום לסוגותיהם.
אל הספר