התנועה הקיבוצית עברה תהליך ארוך ואיטי של התרבדות.
הממצאים מראים דו-קיום לא תמיד בשלום של אידאולוגיה ואמונות שוויוניות עם מציאות של מערכת ריבודית ברורה למדי לחברי הקיבוץ. נראה שיחסים בין-אישיים בלתי פורמליים ודחיית סמלי סטטוס ישירים - אפילו היו אלה סמלי סטטוס הפוכים כגון השתתפות בתורנויות וכו' - עוזרים לקיים את האיזון העדין בין ההפכים. בשל אופיה הגמיש והמובנה למחצה של המערכת הריבודית הקיבוצית והישענותה על מגוון של בסיסי כוח, השפעת מרכיבי הריבוד השונים על העמדות כלפי שינוי היא נפרדת ונבדלת זו מזו. מידת "המהפכנות" של העמדות נקבעת במידה לא מבוטלת על-פי הכמות והסוג של המשאבים העומדים (או חסרים) לרשות החברים.
אל הספר